פסק-דין בתיק ע"פ 30660/06

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת אילתה זיסקינד) מיום 19.9.06. בפסק הדין הורשע המערער בשתי עבירות של תקיפת בת זוג, לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק) ובשתי עבירות של תקיפת בן משפחה קטין, לפי סעיפים 379 ו-382(ג) לחוק, ונדון לשני חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, חמישה חודשי מאסר על תנאי וצו מבחן לתקופה של שנה.

הערעור מופנה נגד החלטת בית משפט קמא להרשיע את המערער ולא לקבל את בקשת הסניגור להסתפק במבחן ללא הרשעה.

בכתב האישום המורכב משני אישומים ואשר תוקן במסגרת הסדר טיעון, נטען כי ביום 27.7.04 תקף המערער את אשתו ודחפה על השיש במטבח. בעת שביקשה בתו בת ה-15 להתערב בויכוח, סטר לה המערער ובעת שביקשה אשתו לחצוץ ביניהם דחפה שנית על כסא. באישום השני נאמר כי במועד מוקדם יותר באותה שנה, תקף המערער את בנו בן ה-13 בכך שהכה אותו על זרועו.

על פי הסדר הטיעון הסכימו הצדדים כי המערער יודה בכתב האישום המתוקן וכל צד יטען את טיעוניו לעניין ההרשעה. כן הוסכם בין הצדדים, כי יתבקש תסקיר קצין מבחן שיתייחס הן לשאלת ההרשעה והן לעונש, המערער יהיה חופשי בטיעוניו והתביעה תגביל עצמה לעונש של חודשיים מאסר בעבודות שירות ומאסר על תנאי.

בעקבות הסדר הטיעון, הודה המערער והורשע, על-פי הודאתו, ונתבקש תסקיר קצין מבחן.

מתסקיר שירות המבחן עולה כי המערער בן 43 שנים, אב לתשעה ילדים הנמצאים בהחזקת האם. המערער הינו אדם חרדי  המנהל שני כוללים. ביולי 2006 התגרש המערער מאשתו והוא מתגורר בשכירות במרחק לא רב מבית המשפחה. בעקבות טיפול פסיכולוגי שהחל עם הרחקת המערער מהבית, למד המערער לשלוט בכעסיו ולהימנע מאלימות. הוא לוקח אחריות על התנהגותו ומביע צער וחרטה על כך. להערכת פקידת הסעד, כיום אין המערער מהווה סיכון למשפחתו. לפיכך, המליץ שירות המבחן להרשיע את המערער, אך להסתפק בעונש של צו שירות לתועלת הציבור, עונש מותנה והעמדה במבחן במסגרתו יימשך הקשר הטיפולי.

בית משפט קמא סבר, כי הואיל ומדובר בעבירות אלימות במשפחה שחזרו על עצמן, פגעו באשה ובילדים והביאו להרס התא המשפחתי, ולנוכח הצורך להרתיע מפני ביצוע מעשים כאלה, יש להרשיע את המערער ולהטיל עליו את העונש שנתבקש על ידי המאשימה.

הסניגור מבקש לבטל את הרשעת המערער ולהטיל עליו מבחן ללא הרשעה. הסניגור מפרט את הנסיבות המקלות החלות בעניינו של המערער ובכללן הודייתו בביצוע העבירות, גירושיו מאשתו, לקיחת אחריות למעשים וקבלת טיפול פסיכולוגי. כן מציין הסניגור כי מעשי התקיפה לא היו חמורים אלא בגדר "זוטי דברים" בלבד. הסניגור מבקש להתחשב לקולה גם בעברו הנקי של המערער, במעמדו ותפקידו בקרב החברה בה הוא חי. לדברי הסניגור, מכלול הנסיבות מוביל למסקנה כי יש לנהוג במקרה זה לפנים משורת הדין ולבטל את הרשעת המערער.

אין בידינו לקבל את עמדת הסניגור. אכן, למערער נסיבות מקלות רבות אשר בגינן הסתפק בית משפט קמא בעונש קל יחסית ונמנע מלגזור על המערער מאסר בין כתלי הכלא. עם זאת, כאשר מדובר בעבירות של אלימות בתוך המשפחה, כלפי האישה והילדים, מצד האדם שאמור להוות עבורם מגן ומשענת, אין לראות בכך זוטי דברים אלא מעשים חמורים המחייבים, ברגיל, הרשעה וכן עונש מוחשי ומרתיע. רק בדרך זו ניתן יהיה לתרום לביעור התופעה של אלימות במשפחה, הפוגעת בדרך כלל בצד החלש והפגיע.

לאור האמור לעיל, לא מצאנו לנכון להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.

הערעור נדחה.

ניתן היום, י"ט בשבט תשס"ז (7 בפברואר 2007), במעמד הצדדים.

מוסיה ארד, נשיאה               יהונתן עדיאל, שופט             מרים מזרחי, שופטת

החלטה

הממונה מתבקש להודיענו, עד יום 20.2.07, מתי יוכל המערער להתחיל בעבודת השירות, כפי שצוין בחוות-דעתו מיום 5.9.06.

המשך הדיון לעניין זה ביום 25.2.07 בשעה 08:30.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לממונה על עבודות שירות.

ניתנה היום, י"ט בשבט תשס"ז (7 בפברואר 2007), במעמד הצדדים.

מוסיה ארד, נשיאה               יהונתן עדיאל, שופט             מרים מזרחי, שופטת

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: